content
עקרות
הבית בישראל מוגדרות כנשים נשואות שאינן עובדות מחוץ למשק ביתן. בהעדר שכר על
עבודתן, הן נחשבות כמי שעבודתן אינה יצרנית וערכה אינו ידוע. אוכלוסייה זו
מתאפיינת במצב סוציו-אקונומי נמוך: ב-2014 כמעט מחצית מהמשפחות של עקרות הבית בגיל
העבודה היו מתחת לקו העוני וגם בגיל הפרישה רובן לא נחלצו ממנו. לגישה שלפיה עבודת
עקרת הבית אינה "יצרנית" יש השלכות בתחום החשבונות הלאומיים ואמידת
התוצר הלאומי, אך גם במערכת הביטחון הסוציאלי.
במחקר
זה אנו אומדים את ערכה של עבודת עקרת הבית בישראל ותרומתה לכלכלה. הקושי העיקרי
בביצוע אומדנים כאלה בנוגע לישראל נעוץ במציאת נתונים עדכניים לאומדן מספר שעות
העבודה שלא בשכר. לפי נתוני ה-OECD, כ-30% מזמן העבודה הכולל של גברים הוא ללא
תשלום לעומת 56% אצל נשים, אך נתונים אלה נוגעים לכלל הנשים והגברים ללא הבחנה
במצב התעסוקתי והמשפחתי שלהם.
על
בסיס נתונים מסקר הוצאות משקי בית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ואומדנים
שנעשו מנתונים בינלאומיים ומתוך סקר תקצוב זמן האחרון שנערך בארץ בתחילת שנות
התשעים, עשינו סימולציה בנוגע לתרומת עבודת עקרת הבית לתמ"ג תוך התייחסות
למאפיינים הייחודיים לקבוצה זו מקבוצות שונות ובמצבי חיים שונים. הניתוחים מאפשרים
לראות תרומה זו, שהיא על-פי הסימולציה שוות ערך ל-4.8%-2.2% מהתמ"ג. בפילוח
לפי חמישוני הכנסה וקבוצות אוכלוסייה עיקריות, המחקר מראה כי עיקר הנטל של העבודה
שלא בשכר בהיבט של עבודת עקרת הבית נופל על האוכלוסיות העניות יותר בישראל: משפחות
גדולות בכלל וערבים וחרדים בפרט.
מצבן
הכלכלי הירוד מאוד של עקרות הבית לעומת התרומה הרבה של עבודתן ה"שקופה",
צריכים להיות מובאים בחשבון בעת ששוקלים מדיניות מיסוי רגרסיבית לאוכלוסייה זו.